יום שבת, 26 בינואר 2013

מאחורי מסך האנונימיות - לטוב או לרע? (הערכת עמיתים אנונימית בצורה מקוונת)

מזה זמן, לאחר שנחשפתי להערכת העמיתים האנונימית שהתקיימה בקורס Gamification ב-Coursera, חשבתי איך לשלב את העניין אצלי בכיתה.
בחרתי לקחת משימה מקוונת שעשיתי כבר בעבר - כתיבת טוקבקים על ידיעות, ולשלב בה הערכת עמיתים, בדגש על אנונימיות. עניין אותי לראות כיצד תלמידים מעריכים זה את עבודתו של האחר, כשהם יודעים שהציון שלהם יושפע מאותה הערכה, בסביבה אנונימית למוערך (אך גלויה מבחינתי).

כיצד העניין פעל?
ראשית, גיבשתי קריטריונים להערכת טוקבק ביחד עם המורה ללשון של הכיתה (יעל גז, תודות!), כשהתייחסנו לטוקבק בתור כתיבה טיעונית. לאחר מכן, קיימנו שיעור בכיתה ובו קראנו טקסט אודות אופי הטוקבקים בישראל, התנסינו בכתיבת טוקבק בצורה משותפת, ודנו בעיקר בסוגיית הכתיבה האנונימית, על יתרונותיה ובעיקר חסרונותיה. במשימה עצמה, אגב, תלמיד שבחר לכתוב טוקבק אנונימי היה צריך להצדיק מהלך זה, שכן כתיבה אנונימית, בתפיסתי, אינה רצויה.
למשימה עצמה בניתי אתר פשוט (תשתית Google sites) בשם "כנסו כנסו..." ובו המשימה:
א. מצאו כתבה העוסקת בנושא שלמדנו בכיתה (גישות כלכליות-חברתיות) וכתבו לה טוקבק, וכן העריכו את הכתיבה של עצמכם לפי קריטריונים שנקבעו מראש. עד כאן התהליך התנהל בדומה לפעמים קודמות בהן נתתי את אותה המשימה.
ב. שלב שני במשימה היה לבצע הערכת עמיתים לשני טוקבקים אחרים בכיתה, בצורה אנונימית: מכיוון שמדובר במשימת טוקבקים, הרי שאם תלמיד כתב טוקבק ובו הזדהה בשמו, המוערך אינו אנונימי, אולם המעריך יישאר אנונימי בכל מקרה. בנוסף, אופן ההצגה של הטוקבקים שנכתבו לתלמידים עודדה שמירה על אנונימיות גם בקרב המוערכים, שכן התלמידים ראו טבלה ובה הקישור לכתבה, מספר הטוקבק והטקסט המלא שלו, ללא שם הכותב (רוצה לומר - רק אם תלמיד נכנס לכתבה עצמה ואיתר את הטוקבק המדובר - הוא ראה את מי הוא מעריך). ההערכה היתה מספרית (לפי קריטריונים) ומילולית (טקסט חופשי).

אחד האתגרים שעמד בפני כאן היה כיצד לגרום לכך שכל תלמיד יוערך מספר זהה של פעמים, ולא לגרום לריבוי הערכות אצל תלמיד אחד לעומת חוסר בהערכות אצל אחר. החלטתי לפתור זאת כך: הטוקבקים הוגשו בסיוע טופס גוגל, והתלמידים ראו שדות ספציפיים בלבד מן הטופס. ההנחיה היתה להעריך את מי שנמצא מעליך בטופס ומתחתיך בטופס, כך שכל תלמיד יזכה בדיוק לשתי הערכות. זה עבד, בצורה מפתיעה... :)

לבסוף, תוך היעזרות בסקריפט FormEmailer אשר שולח מיילים בצורה אוטומטית מטפסים, קיבל כל תלמיד את ההערכות  שנכתבו עליו, בצורה אנונימית כמובן.

כמו שכתבתי בפתיחה, מאוד עניין אותי לראות מה יהיה אופי ההערכות האנונימיות, ובכלל כיצד יגיבו התלמידים למשימה שכזו, ולכן התהליך לווה במשובים רבים בע"פ.
החלק של הטוקבקים עצמם זכה, כבעבר, לתגובות חלוקות: חלק מן התלמידים לא הבינו מדוע הם נדרשים למשימה כזו, ואילו אחרים נהנו מן הכתיבה, או כמו שכתבה תלמידה בקבוצת הפייסבוק הכיתתית: "יואו! השיעורי בית האלה כאלה כיפים! מלא אנשים הגיבו לי!!! (יצרתי דיון שלם). זה כיף ומעניין לכתוב טוקבקים." (האמינו לי, לא ערכתי את הטקסט...).
עניין ההערכה לפי קריטריונים המשולבים עם תחום החיבור העברי יצר עבור התלמידים קישור נוסף ומועיל, שכן כללי הכתיבה קיבלו אופי אותנטי יותר.
ההערכות האנונימיות היו החלק המעניין מכל עבורי: התברר לי שהתלמידים היו מאוד קורקטיים, לא עשו לחברים שלהם "הנחות" וכתבו משובים אמיתיים, כנים ותוך התייחסות ישירה לקריטריוני ההערכה - והכל תוך הקפדה על כתיבה מכבדת ואיכותית. למשל (שוב, לא ערכתי):
"יש שימוש רחב ונכון במושגים מתחום האזרחות אשר תורמים לטוקבק וגורמים לו להיראות ברמה גבוהה יותר. המבנה ברור והבנתי את עמדתו של הכותב. השימוש במושגים מתחום האזרחות גורמת לטוקבק להישמע משכנע יותר, אבל הוא פונה בעיקר למעמד הביניים ולמעמד הנמוך, ולא התחברתי לכתוב. "
התמוגגתי :)

בדיון המסכם בכיתה ראינו שלאנונימיות כמה פנים: 
בעוד שכתיבה אנונימית בטוקבקים מוציאה פעמים רבות מאנשים את "יצר הרע" ומאפשרת השתלחות באחר,
הרי שאנונימיות בהערכת עמיתים הוציאה מהם דווקא את "יצר הטוב" וגרמה להערכה מקצועית ולמתן משובים איכותיים.

5 תגובות:

  1. מרתק , האם אתה חושב שהיה הבדל בין משוב אנונימי ללא אנונימי? בהקשר של למידת עמיתים? אולי זה בגלל שהם יודעים שאם תהיה השתלחות כן יאתרו אותם למרות האנונימיות ולכן זה משאיר את הממד הטוב של העניין?

    השבמחק
    תשובות
    1. בשני המקרים יש בעצם אנונימיות רק כלפי חוץ, בעוד הם יודעים שהכל גלוי בפני, כך שאני לא חושב שזה העניין שיאתרו אותם.

      השערה - אולי ביחס לגיל ההתבגרות, זה הציב אותם במקום שהם לא רגילים לו: לומר משהו אמיתי לעמית מהכיתה, ללא ההיבט החברתי מסביב. משהו לימודי אמיתי.
      זה קצת מחזיר לי את האמונה שילדים באמת רוצים ללמוד, אלא שהשיטה הרגילה דואגת להוציא את החשק.

      מחק
  2. כמתרגל באוניברסיטה עשיתי לסטודנטים שלי תרגיל דומה:
    שלב א' סטודנטים נדרשו לכתוב רפרנט (לקראת הגשת עבודה סמנריונית)
    שלב ב' סטודנטים נדרשו לכתוב תגובה לאחד מעמיתיהם כשהם יודעים שני דברים
    א) זה חבר לספסל הלימודים
    ב) המתרגל (אני) אתן הערכה על איכות הביקורת, יצירתיותה, וכו'.
    ג) א' כותב על ב' וב' כותב על ג' ואין מצב ש"ב" "יחזיר" ל"א" על מה שכתב לו.
    שלב ג' הסטודנטים קיבלו חזרה לידיהם את התגובות של העמים ונדרשו להתייחס להערות - לדרוש הבהרות/לחלוק/לאמץ בהסתייגות את הערות עמיתיהם.
    שלב ד' - הסטונדנטים שכתבו הערות קיבלו לידיהם את התגובות והגיבו עליהם.
    שלב ה' - כל אחד עשה עם עצמו - לאחר השיעור - להתמודד עם התגובות על תגובותיו.

    בסיום השיעור, שזה היה השיעור היחיד שפלש דרמטית להפסקה - מה שלא קרה מעולם - שאלתי אותם - מה הלקח?!
    ואמרתי להם - הלקח הוא שהמורים הכי טובים שלכם נמצאים ממש פה לידכם ואתכם. תתרגלו לשתף/לשוחח/לדון ותפרו את עצמכם לא פחות מאשר השיחות האישיות עימי.

    אף שסטודנטים טרחו והודו לי בסוף סמסטר על התרומה המשמעותית של השיחות האישיות עימי הם טענו בפני ששיעור זה היה השיעור הכי טוב שהיה להם באוניברסיטה.

    אכן אין כמו "למידת עמיתים" או בשפה יהודית/מסורתית יותר: אין כמו "חברותה" כפי שלמדו אותנו כבר חז"ל.

    השבמחק
  3. תרגיל מבריק ביותר.
    שילוב בין מקצועות לימוד הוא תנאי הכרחי להבנת תחומי הדעת אצל התלמיד וההקשר שלו לחיים מחוץ לכיתה.
    אני גם עובד עם הסקריפט formenailer אך לשימוש של החזרת מייל לכותב הטופס. ראיתי בטופס של השלב השני שאתה מבקש מהתלמידים לציין את שורת התלמיד אותו הוא צריך למשב. איך בהגדרות של ה-formemailer אתה מגדיר לשלוח למייל משורה אחרת?

    תודה רבה
    ושוב, אני מאוד נהנה מהדיווחים שלך.
    יניב

    השבמחק
    תשובות
    1. זה היה עם קצת מעקף - מכיוון ששליחת המיילים התבצעה רק כשכל התלמידים סיימו את המשימה, העתקתי את השדות המתאימים מטופס המשובים עצמם באמצעות נוסחת importrange המותאמת למספר השורה, וכך המייל של הכותב הופיע באותה השורה.

      מחק